מדיניות החוץ של ישראל עברה בשנים האחרונות תמורות לנוכח האירועים והאתגרים הגדולים המשתנים תדיר. הסכמי הגרעין עם איראן, ביטולם והחזרתם לסדר היום; שאלת הברית עם מדינות מרכז אירופה לעומת המשך בניית היחסים עם האיחוד האירופי; הסכמי הגז עם מדינות הים התיכון למול היחסים עם תורכיה – אלה הם רק אחדים מהנושאים המרכזיים שישראל נדרשת לגבש כלפיהם אסטרטגיה מעמיקה.
בשבעת המפגשים שתקיים קרן תקווה בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) נעסוק בסוגיות אלו ובאחרות, ונתבונן בהן בעדשותיהן השונות של שתי התפיסות העיקריות המשמשות כיום בהבנה ובתחזוק של היחסים הבינלאומיים.
תכנית הגרעין האיראנית מתקדמת ומתקצר פרק הזמן שייקח לאיראן, אם תחליט, להתקדם לנשק גרעיני. הממשל האמריקאי עדיין מקווה לחזור להסכם הגרעין, איראן מושכת זמן ובישראל מתחזקת הערכה שרק הפעלת לחצים קשים ובכלל זה איום אפשרי בשימוש באופציה צבאית יעצרו את ההתקדמות האיראנית. מהן האפשרויות העומדות בפני ישראל והאם ארה"ב וישראל יכולות לגבש מדיניות משותפת?
הפרעות שהתרחשו בחודש מאי, והאלימות הפנימית הגואה בחברה הערבית בישראל, מותירות את שאלת ערביי ישראל בכותרות. לאן פני הזרם המרכזי במגזר הערבי, להשתלבות ו"ישראליזציה" או לבדלנות, אלימות ומרי? האם צריכה המדינה לשנות את מדיניותה כלפי המגזר?